<h1>כל בו הלכ' חמץ ומצה סימן מ"ח</h1>
<h2>דף לב:</h2>
ומצוה לכל אדם להפריש חלת כהן וליתנה, וכל הנותנה מתברך, דכתיב ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. ומי ששכח ולא הפריש והיה שבת שאינו ראוי להפרישה, נותן עינו בצד זה ואוכל בצד אחר, ולערב יצטרף הכל בסל כמו שביארנו. והרשב"א [ז"ל] כתב וז"ל במקומות שנהגו לתת חלה לכהן, מפריש ואופה ונותן לכהן, בין לקטן בין לגדול, ואף על פי שיצאה טומאה מגופו מותר בה, והוא שטבל, או אפילו טומאתו בו, שהרי יכול לאכלה בימי טומאתו. ויש מי שהורה להקל ולהפריש חלת חוצה לארץ אף לאחר כן כמו שביארנו. חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואחר כך מפריש. חלת חוצה לארץ אף על פי (שאוכלו) [שאוכל] ואחר כך מפריש, יש מי שהורה שצריך לשייר קצת יותר מכדי שעור החלה שהוא מפריש, לפי שצריך להפריש חלת חוצה לארץ מן המוקף עכ"ל. הלש עיסתו כשיעור מודיא מודיא, והפריש מכמה מודיאות, ושכח מודיא אחת שלא הפריש ונתערבה עם האחרות, צריך ללוש מודיא אחת ומקיפה אצל המדומעות, כך מצאתי בשם הראב"ד ז"ל. שכח ולא הפריש על אחת מהן בעיסה לא מכולן ולא ממקצתן, אחר שנאפו ישים הכל בסל ויהיה מצרפן ויפריש.
